<h1>ארחות חיים הלכ' חמץ ומצה סימנים מ"ה—מ"ו</h1>
<h2>דף ו.</h2>
וביאר עוד עכו"ם הנכנס לחצירו של ישראל ובציקו בידו אין זקוק לבער פי' לא הזקיקו להוציא עכו"ם מן הבית כדאמרינן שלך אי אתה רואה וכו'. הפקידו אצלו חייב לבער ואפי' לא קבל עליו אחריות אלא שאמר לו הא ביתא קמך והניחו בא' מזויות הבית והיכא דיחד לו בית אע"ג דקבל עליו אחריות אין זקוק לבער משו' דכתיב לא ימצא בבתיכם מי שמצוי בידך יצא זה שאין מצוי בידך שאע"פי שהוא בבתיכם אין זקוק לבער כיון שאין מצוי הכי מסיק בגמ' והכי הלכתא אע"פ שלא הביא' הרי"ף עכ"ל הבעל ההשלמה. ובתשובה כתב שאפי' רוצה העכו"ם לקנות חמץ ולאכלו בביתו של ישראל מותר ואפילו על שלחן א' קרוב הדבר להתיר זה מצה וזה חמץ דומיא דשני אכסנאין וי"א אפי' ליכא הפסק בנתים דאי איכא הפסק בנתים לכ"ע מותר עכ"ל. כתב הרמב"ם ז"ל ישראל ועכו"ם שהיו באין בספינה והיה חמץ בידי ישראל והגיע שעה חמישית הרי זה מוכרו לעכו"ם או נותנו לו במתנה. וחוזר ולוקח ממנו אחר הפסח ובלבד שיתנו לו במתנה גמורה. אומר הוא ישראל לעכו"ם עד שאתה לוקח מן העכו"ם בא וקח מישראל שמא אצטרך ואקח מידם אחר הפסח אבל לא ימכרנו ולא יתן לו על תנאי ואם עשה כן הרי זה עובר על לא יראה ולא ימצא.
